050-5784108
hophymazal@gmail.com
 

 

מאיין...? ולאן...?

14.8.1950 נולדתי במחנה אוהלים של בוני מושב משען, ליד אשקלון.

             החיים במושב במדינה הצעירה היו קשים ועלכן כבר מגיל רך עבדנו ולמדנו.

בכיתה ו' – ז' קראתי שני ספרים שחוללו בי מפנה. האחד- אוטוביוגרפיה של טיכו ברהה שגרם לי לשאוף להיות מדענית והשני- "מין ואופי" של אוטו וינינברג. הספר השני עורר בי סערה רגשית קשה, איך יכול בן אדם לשנוא כך את בני ביתו ואת עמו. מאז התחזקה בי עוד יותר הציונות והשליחות החברתית.

1965 יצאתי ללימודים בבית הספר התיכון בכפר הנוער בן שמן. למדתי שם ארבע שנים בלתי נשכחות. שם לראשונה פגשתי ילדים שהחיים התעמרו בם ובהדרכת מיכה פלדמן המדריך האגדי ניסינו לעזור במשהו לשיפור מצבם.

1969 נגלה לי קסם המדבר ועלכן עברתי למדרשת שדה בוקר והייתי בין המעטים  שלמדו שם בסמינר למורים ועוד כמורים המיועדים ללמד בחטיבת הביניים, אז החלו ההכנות לקראת בניית חטיבות הביניים ושינוי דרך ההוראה בבתי הספר. דרך ההוראה שאפתי לחולל שינוי חברתי.

1972 התגייסתי לצבא ושירתתי כמורה חיילת בבית ספר שדה עין גדי. אם בשדה בוקר הנגב חדר לעורקי הרי שבעין גדי מדבר יהודה חדר לכל נימיי. יש פתגם האומר שאהבת הארץ נקנית דרך הרגליים, אני השתדלתי לקרב את מודרכיי ותלמידיי אל נופי הארץ ואל החי והצומח.

מלחמת יום כיפור הייתה חוויה ייחודית הן מכיוון שהנהלת ביה"ס ואחד המדריכים במקום נהרגו בצליחת התעלה והן מכיוון שליוויתי את משפחות החללים לקברי יקיריהם, אבל בעיקר כיוון שסיירת החרמון שחודש לפני המלחמה עברו אצלי קורס מילוט, כמעט כולם נהרגו.

1974 החלטתי בתום שירותי הצבאי להגיע למעלות שחוותה אז טראומה בפיגוע חבלני בבית ספר וללמד בבית ספר "ארזים". עשיתי כל שביכולתי לקרב את הילדים הן לסביבה והן לטבע ובעיקר לשמור עליו.

1976 לאחר שנתיים אינטנסיביות במעלות הגעתי למסקנה שחלום המחקר המדעי לא עוזב אותי ועל כן נרשמתי ללימודים באוניברסיטת תל אביב ושם למדתי לתואר ראשון בביולוגיה ואחר כך לתואר שני ושלישי למדתי פרמקולוגיה ופיסיולוגיה בפקולטה לרפואה.

החברה להגנת הטבע הייתה המקור לפרנסתי במהלך הלימודים- הדרכות טיולים ברחבי הארץ או בסיני באזור ההר הגבוה והדרכת חוגי טבע השתלבו יפה עם הלימודים באוניברסיטה. הדרכת ילדים ביפו חשפה בפני את הטרגדיה של הילדים המעורבים, שליבי נהה אליהם.

1988 יצאתי לארה"ב לפוסטדוקטוראט, הייתי במכוני הבריאות הלאומיים בבתסדה, מרילנד, במכון לזקנה שחיפש מזור לחולי אלזהיימר. רוחות מלחמת המפרץ יצרו נתק בין הקהילה היהודית בארה"ב לבין ישראל והשגרירות בקשה לסייע בחידוש וביסוס הקשר, נעניתי ברצון לסייע. כאות תודה על העזרה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ב 1991 הוזמנתי לטכס בשגרירות ישראל בוואשינגטון. תגובת ילדיי לטכס ולהשמעת ההמנון פקחו את עיניי – ילדיי נעשו אמריקאים. הסברתי להם שאנו אורחים במקום ויש לנו בית בישראל שם המדינה שלנו ולא כאן באמריקה ושעוד הקיץ אנו חוזרים הביתה. קיוויתי שמערכת החינוך בארץ תעקור את האמריקאיות מהם.

ואכן כבר באותו היום בקשתי מבעלי שיודיע במקום עבודתו שהוא חוזר(הוא חשב שהשתגעתי, אבל זה לא מה שעניין אותי, היה לי חשוב יותר שילדי יהיו ישראלים ולא אמריקאים), יום למחרת הודעתי למנהל המכון שאני תוך חודשיים עוזבת, הוא היה בהלם ושאל אותי אם רע לי במכון, אם מתנכלים לי או משהו בדומה. לא רציתי להגיד לו שאני עוזבת כי ילדיי הפכו לאמריקאים תירצתי שאני צריכה לדאוג לרישומם לבתי ספר.

העזיבה החפוזה שלי לא סייעה לי למצוא מקום לחקור בו באקדמיה, התחום שלי לא עניין אותם. בתעשייה לא היה לי מקום כי הייתי over qualified עלכן החלטתי לעשות עוד פוסט דוקטוראט והפעם במכון וייצמן בנוירולוגיה. הבחירה של המקום לא הייתה מוצלחת, כי אפשרויות המחקר היו מוגבלות מסיבות כספיות, והגרוע מכל היה שבפעם הראשונה שהתייחסו אליי כאל native.

כשנוכחתי לדעת שזה המצב החלטתי שחינוך ילדים לאהבת הטבע עדיף יותר, ועל כן פניתי למשרד החינוך.

מ 1994 ועד יציאתי לפנסיה ב 2012 לימדתי ברצף באור יהודה, בעירוני ד' בת"א ואחר ב"רמות" בבת ים.

לא שזנחתי את המחקר תמיד היה לי במקביל להוראה קשר לעבודת המחקר במכון דווידוף בבי"ח בלינסון או באוניברסיטת ת"א ועתה באוניברסיטת בר אילן. בבר אילן אני חוקרת את השפעת הלחץ על המערכת החיסונית.

האם הפעילות החברתית נזנחה במהלך השנים? לא

תמיד היה לי אכפת מהנעשה במקום מגוריי, מהנעשה בשכונתי, מבית הספר בו לומדים ילדיי, מהילדים אותם לימדתי וממה שקורה בארץ.

דאגתי מהתהליכים המתרחשים בארץ מדירה שינה מעיניי ועל כן אני מוכנה לפעילות שתחולל מפנה. הדרך לשינוי מוצגת באתר הנך מוזמן/ת לקרוא ולהעיר את הערותיך.

אני גם מצפה שכל מי שאכפת לו ושמודאג מהמתרחש בארץ יירתם לפעילות.

חדשות ועדכונים
 חדשות

 מדוע אנו דבקים במפלגות?

מה טוב במפלגה?

מדוע אנו לא אומרים שבענו ממפלגות הן לא מתאימות לנו?

מפלגות מפתחות שנאה כנגד היריב,

מפלגות משכתבות את ההיסטוריה כדי להשפיל את היריב.

מפלגות מפלגות את החברה ולא פותרות בעיותיה.

צריכים מקצוענים בממשלה ונציגים אזוריים בכנסת

שידאגו לכל העם ולא רק לאנשי שלומנו.




חתום על העצומה
 

לחץ כאן לכניסה לעצומה
מזל חופי
טלפון: 050-5784108
hophymazal@gmail.com
  דף הבית    |      חדשות ועדכונים     |     צורת שלטון   |        חינוך   |      תעסוקה     |      בעיית הדיור    |    חתום על העצומה      |         צור קשר
בניית אתרים 2all